א

שלום ונעים מאוד אני נוי לביא פוקס
יליד 1984 נולדתי ומתגורר בעיר רחובות.

ברצוני לשתף ולחלוק אתכם מעט מסיפור חיי והשינוי שעברתי בחיים ואיך הגעתי היום לחזרה בתשובה והתעסקות בתחום אנטומיה של הנפש, רוחניות תקשור העין שלישית, תת מודע, אנרגיות הבריאה והילינג יהודי.

 אז ככה גדלתי למשפחה מסורתית לאמא ממוצא תימני ואבא אשכנזי. יש לי 3 אחים כולם ב"ה נשואים. כעת אני חוזר לילדותי בהיותי כבן 6 הייתי קשוב מאוד למוסיקה דבר שהתבטא  בהאזנה קבועה בסלון בבית הוריי בשעות הפנאי מול הטלוויזיה.  ההתעסקות מול האורגן המשפחתי, החיבור לנגינה , זכור לי איך הייתי יושב ולוחץ על הקלידים באורגן ומשמיע לאוזניי תווים ומנגינות.

מאוד אהבתי את הניגון במיוחד שאחיי הגדולים תמיד היו מנגנים הייתי יושב בסלון בשקט ומאזין... הייתה לי משיכה וכשרון מוסיקלי מילדות  ורציתי ללמוד נגינה כמותם. בין תחביבי: נגינה  אהבתי ספורט בעיקר כדורסל , לשיר בעיקר במקלחת וככה למשפחה בארועים חברתיים בשביל הנשמה. למדתי בבית ספר ויצמן ברחובות המשכתי לחטיבה בבית ספר קציר. למדתי והמשכתי תיכון באורט רחובות וסיימתי תעודת בגרות מלאה. רכשתי מקצוע במכללת אורט רחובות במסלול עתודה יג' יד' סיימתי את הלימודים עם דיפלומה של הנדסאי מכונות. בין לבין את שירותי הצבאי העברתי כפרוייקטנט בחיל האוויר בתל נוף יחידת יא"א 22 שם עשיתי את פרוייקט הגמר שלי בתחום המכונות והמשכתי את הגיוס למחלקת
אל - הרס ( בדיקות למטוסים ומסוקים) בתחום הנדסה.

ב

השירות היה נעים מיוחד עם אנשים
מיוחדים מקצועיים וחברותיים. אחרי שנה של שירות ועיסוק במקצוע התחלתי להתלונן והרגשתי לא טוב בכך שהייתי מאוד חלש, סחרחורות , כאבי שיניים, פריחות בעור שבאו ונעלמו. לא ידעתי מה יש לי לכן פניתי למפקד.
המפקד אמר שהכל בסדר וטען  שהוא לא היה מעסיק אותי אם הבדיקות לא היו תקינות. יום אחד החלטתי ללכת ביוזמתי למפקדת גף המרפאה וביקשתי בדיקות דם היה לי באותו היום חום גבוה ולמרות זאת עשיתי תורניות ועבודות רס"ר. למחרת אחרי הבדיקות התקשר הרופא וביקש שאני אגיע בדחיפות למרפאה היות ויש ערך חריג בבדיקות אפשר לומר חריגה מאוד משמעותית פי 20 מחוץ לטבלה ביחס לערכים התקינים. נלחצתי, המפקד הישיר שלי נלחץ והתחיל לדאוג ואני הלכתי למרפאה לשמוע את חוות דעת הרופא.

הרופא שאל אותי אם אני מעשן? שותה? גיחכתי והשבתי שלא . לא מעשן ולא שותה. הסביר לי שהאינדיקציה מורה למעשה שעברתי התקף לב . למעשה אני בחור צעיר רזה ללא עבר של בעיות בריאותיות כלשהן. בעבר שיחקתי כדורסל בנבחרת בית הספר התגייסתי לצבא עם פרופיל 97 ולפני הכל כמובן שעשיתי גם טירונות וכו....

בקיצר הרופא הפנה אותי לירפ"א בדחיפות. סיפרתי להוריי על המקרה. למחרת נסעתי עם אמא שלי לצריפין שם התחילו לעשות לי בדיקות לחשש לניוון שרירים, וכל מיני בדיקות פולשניות נוספות לראות מהיכן הגיע הערך האסטרונומי שיצא מהטבלה שניקרא cpk, אנזים שמופרש משריר הלב לדם . 

ג

הרופא פסל לי את המקצוע וביקש להוציא

אותי מהיחידה לצמיתות ולא לקח סיכון לגביי 

עד להודעה חדשה. קיבלתי "גימלים" בשפת הצבא למנוחה . חזרתי למחלקה עשו וועדה ולמעשה פסלו לי את המקצוע. הוחלט שאני אמשיך ביחידה אך אעשה עבודה משרדית בלבד. ציער אותי שפסלו לי את המקצוע היות ומאוד אהבתי את מה שלמדתי השקעתי זמן רב עבור הלימודים במכללת אורט ובכלל הרקע שלי היה מהתחום הטכני מגמת מכטרוניקה .השאיפה שלי הייתה להמשיך לימודים למהנדס וכמובן להיות כמו האחים שלי שעובדים כולם בהייטק תעשייה אווירית ופיתוח. השלמתי עם המצב נישאר לי למעשה חצי שנה קצת פחות לסיים את השירות הצבאי. נשפטתי בשלב מסויים על מטלה שלא סיימתי סוג של עבודה בייצור / שרטוט שלא עמדתי בזמנים, הסגן אלוף שפט אותי ולמעשה הסברתי לו שאני לא מרוכז וחש לא בטוב. כנראה בצבא לא התייחסו לכך ברצינות והחליטו להכניס אותי לכלא 4. כן.... כן... בצבא שלא מסיימים מטלה בזמן נכנסים לכלא. אפשר לומר שנכנסתי לכלא לא במיטבי הרגשתי חלש עם סחרחורות חום, כבדות. מיחושים בחזה והייתי מתלונן על הכל ומבקש יום ביומו לראות רופאה .

כתבתי מכתב מהכלא למפקד חיל האוויר דאז לאלוף שקדי. במקביל הוריי ואחיי דאגו ללחוץ מבחוץ ועשו המון טלפונים לגורמים הרלוונטים שיטפלו ויסייעו לי לצאת מהכלא.
המתיקו לי את העונש יצאתי אחרי חג הפסח הביתה ממש חירות. בכלא היו כל מיני סוגי אנשים חלקם באופיים טוב וחלקם הזויים ומוזרים . חלק מהאנשים היו כובשי כיפות מתפללים ובעלי זיקה לדת, אחרי הארוחות הצטרפתי אליהם לתפילות של ברכת המזון ואמן.

ד

התעניינתי בכל מיני ספרים שהיו מפוזרים שם
בעיקר של רבי נחמן מברסלב. היו שם גם מיסיונרים שמאמינים בדת שונה,  דאגתי להתרחק מהם. השהייה בכלא לא עשתה לי טוב נפשית. מה שהחזיק אותי זה היה שהייתי למעשה שר לאנשים שם ובכך מתעודד. הייתי שר אף על פי שלא הרגשתי טוב. הייתי מתקלח המון והמים החמים נתנו לי אנרגייה טובה. אני רוצה לציין שמעולם לא הגדרתי את עצמי דתי או מאמין לא התחברתי לשום זרם כלשהו בדת. אבל אחרי שיצאתי מהכלא נישארתי עם כיפה על הראש.... אמא שלי צחקה. חשבה שחזרתי בתשובה. האמת אני בעצמי לא ידעתי מה זה תשובה היות ולא נולדתי למשפחה דתית והסבא שלי ע"ה קראו לו דוד ז"ל לא הספיק ללמד אותי תורה. מנהגים ביהדות היו דיי רחוקים ממני. אפשר לומר שהייתי בלי שום יידע בסיסי ביהדות, תפילין מעולם לא הנחתי חוץ מבר מצווה.

חזרתי הבייתה חיפשתי סידור והתחלתי להתפלל אני אפילו לא יודע למה.. אבל פשוט הרגשתי את הצורך להתפלל רציתי דף חדש. מצאתי "סידור" במגירה של הסבא ע"ה שנתן לאח שלי לכבוד הבר מצווה שלו. התחלתי להתפלל סגרתי את החדר והיה לי שיחה עם בורא עולם לראשונה אפשר לומר שיחה ראשונה דרך סידור שבכלל לא ידעתי מה אני מתפלל או איך אני מתפלל. למחרת הייתי צריך לחזור ליחידה כמעט אחרי חודש שהייה בכלא. היה לי באותו הלילה חלום. אי אפשר לתאר אותו ורק אני הרגשתי את המסר.

אמרתי לאמא שלי היום אני לא הולך לצבא! התעקשתי! אמא שלי אמרה לי מה קרה השתגעת? אתה עוד מספר חודשים מסיים את השירות שלך.


ה

הסברתי לה שאני חלש ואין לי כח ללכת לשירות. זו הפעם הראשונה שהרגשתי הרגשה כזאת מתוך כל ימות השירות הצבאי מן תחושה שמשהו פשוט מכוון אותי. אמא שלי כעסה גם אבא התנגד . בסוף אחרי הפצרות רבות אמא השתכנעה ויחדיו נסענו לצריפין. הרופא בדק אותי נתן לי ג' ימי מחלה ולמעשה היה לי חום. איך שחזרנו לרכב הרגשתי לחץ בחזה משום מקום וכאילו משהו לוחץ לי על הלב ואני לא יכל לינשום! אמרתי לאמא שלי שאני לא יכל לנשום. אמא שלי בהתחלה חשבה שזה יעבור .... ואלך הבייתה לנוח. אבל למעשה הלחץ לא הרפה ממני, יצאתי מהרכב וחיפשתי אוויר הורדתי את החולצה והמדים והתחלתי לרוץ במתחם הרחבה של צריפין במטרה שהלחץ ישתחרר או לפחות יחזור למצבו הקודם . חיילת שהייתה במקום הביאה לי בקבוק מים. התחלתי להיות עגבנייה והפנים שלי היו אדומות. הרגשה מוזרה שאני תלותי באוויר וחמצן ממש כאילו משהו נוגע לי בחזה ולוחץ. מתוך ידיעה הרגשתי שזה סוג של כח שבו זמנית גם מרחם עליי ושאני מחובר אליו ותלותי מאוד בו.
רצתי במתחם של צריפין וצעקתי הצילו קשה לי לנשום. הרופא שכבר בדק אותי ראה אותי בהיסטריה אמר שזה "פסיכוסומטי" ושאני מדמיין. אמא שלי צעקה עליו אמרה לו שאני לא מדמיין ושאני לא יכל לנשום. הרופא חשב שאני סוג של ארטיסט או אחד שמנסה להשתמט מהצבא. בקיצור חיברו אותי לא.ק.ג ובבדיקה במצב של ישיבה הדופק שלי
היה בקצב של  220  פעימות לדקה ( מתועד)  בלי הפסקה  והדופק תקוע בקצב הזה. החובשת נכנסה לטראומה ולא ניכר שתפקדה בכלל.  הרופא ניכנס למחשב כתב "ניבדק בשנית נישלח למיון".



ו

הרגשתי שמישהו לוחץ לי על החזה

ואני אפס חלש תלותי וקטן למולו. רצו לי מחשבות על מה יהיה , מה עם החברה שלי? מה עם המשפחה?, מה עובר עליי? ופתאום ניזכרתי שיש גם מוות בעולם. במשך 50 דקות סחבתי את הדופק 220 פעימות בדקה ועד שגף רכב בצריפין והנהגים היו מוכנים לתת לי מכשיר החייאה וחמצן אמא שלי לקחה אותי בכוחות עצמה עם הרכב הפרטי לאסף הרופא. שם קיבל אותי הרופא .... הייתי מעולף מעורפל תשוש ולא רציתי למות . התחלתי להפרד מכולם ואמרתי לאמא שלי שאני אוהב את כולם ושיסלחו לי עם עשיתי דברים לא טובים.... פשוט ראיתי את המוות מול העיניים ותיארתי את הכי גרוע. קשה להסביר למישהו את ההרגשה של התלותיות והחוסר אונים שאין אוויר ואתה לא כל כך שולט בחיים שלך שלכאורה נראים עבור חלק ברורים מאליו. עבר יותר משעה ואין לי מושג מאיפה אני מקבל כוח לנשום כי הלחץ היה עצום ולא היה לי כמעט אוויר והייתי כמעט נחנק. הרופא התחיל לתת לי מכות חשמל ללא הצלחה. בהמשך נתן לי חומר שניקרא "אדנוזין" לווריד באותו הרגע לא הרגשתי כלום. הכל היה שקט ונעים התחושה הייתה מוזרה מאוד לא ניתנת להסבר ואפילו הזויה ממש כמו חלום. אני מוצא את עצמי מביט כמו בגוף שלישי מהצד ורואה את כל המתרחש בחדר ראיתי את הרופא ,את אמא ואת מכשיר האקג הכל אבל לכאורה לא מתוך מבט של העיניים הפסיולוגיות שלי. זו תופעה  שאני רואה את הכל אבל כמו משקיף ניקרא לזה צד ג' . אין כאב אין לחץ אין כלום אני רואה את הכל שומע הכל חש את הכל מבין את הנעשה וההרגשה הייתה מוזרה תחושה של אין זמן

ז

השעון שלנו מתבטל לתחושה הזאת. 

הרופא הצליח וסידר את הדופק, הדופק התחיל
לחזור לסינוס
תקין הרגשתי הקלה. שמחתי לשמוע שהכל בסדר עכשיו וזהינו את מקור הבעיה.
נישארתי בבית החולים למעקב ישנתי שם עד למחרת. ניזכרתי בחלום הבנתי שאין סתם בעולם, קיבלתי איתותים מסר מכוון מהשמיים. אמרתי תודה לאלוהים שרק הפחיד אותי , ולא לקח אותי. היו לי תחושות של חוסר מימוש , פספוס, המון חרטות, רציתי להחזיר את הגלגל אחורה. הרגשתי שאני רוצה להשתנות. הרופא הסביר לי שעברתי הפרעת קצב לב שנקראת psvt ועל מנת שלא יקרה שוב מצב כזה האופציות על השולחן הם או כדורים כל החיים או צינתור. הוריי ואני יחדיו החלטנו שאני צעיר ואין צורך להרוס את הכבד לטווח הארוך בכדורים לכן בחרנו בצינתור כדי שיסדרו את הדופק. אמא שלי הכירה בעברה אישה דתייה מהצפון אפשר לומד בעלת יכולות מיסטיות והיא ייעצה לנו שניפנה למקובל בירושלים מוכר  והוא כבר יעזור לכל הנדרש. הסכמנו פה אחד שעדיפות שאני אעבור צינתור ולא אזדקק לקחת כל ימות חיי כדורים לסידור הדופק. קבענו תור לקח זמן עד שיכולנו לראות את המקובל הזה. במשך שנה שלמה אחרי המקרה הטראומטי סבלתי מקשיי שינה , חרדות, לא יכלתי להרדם הייתי שוכב בערב ולא מצליח להרדם עד לאור היום העיניים שלי היו אדומות מחוסר שינה אי אפשר להסביר תהרגשה אבל פשוט הגוף לא נתן לי לישון. היה קשה לי לראות אנשים במצב מסויים ניפרדתי מהחברה שלי מהצבא. היא בעצמה לא הכילה את כל מה שעברתי. לקחו אותי למטפלים שונים בתחום הרוח, נפש והילינג אין ספק שהטיפולים עזרו והייתי יוצא מחוזק יותר.

ח

חברים היו באים לבקר אותי
ומעודדים אותי לשיר לנגן אך ללא הועיל פשוט לא היה חשק. החליטו והכניסו אותי למעקב בבית חולים לאשפוז כדי לראות איך הכדורים הזמניים משפעים על הדופק. על מנת לישון נתנו לי כדור שינה שגרם לי באמת לישון אך כנראה לא עשה לי כל כך טוב וגרם לחוסר איזון מסוים בלחץ הדם. שכבתי במיטה ואמא שלי הייתה לידי במיטה ניפרדת אותו הלילה של המעקב. מכאן אני זוכר את החלום הזה והוא היה מציאותי אחד על אחד וכאן אני מפרט לכם את הזכור לי מאותו הלילה... "הרגשתי שאני נשאב לסוג של מערבולת חושך רואה אנשים,  
המון ספסלים ואנשים יושבים עליהם ואני כמו מדבר עם כולם. אני זוכר שראיתי הכל והכל היה מציאותי.
חלק מהאנשים אמרו שאני לא צריך להיות כאן. ראיתי את סבא שלי מעולם לא הספקתי להכירו כל כך  הוא ניפטר בהיותי בן 6 הוא היה זמר בתקופתו . היה לו רק שפם ללא זקן. הדמות שלו הייתה ממש מציאותית כמו בתמונות על הקיר בבית הסבתא. עברתי בין האנשים והייתי מרחף וניהלתי איתם דו שיח ואני זוכר שראיתי על המצח של כל אחד ואחד את המעשים שלו .הראו לי תפילין, ראיתי סמל של מגן דוד . ירח, וכל מיני סמלים הכל היה בטלפתיה אי אפשר להסביר למישהו את ההרגשה . אבל זה היה מימד אחר לגמרי. ראיתי אור בוהק שהשמש שלנו חיוורת לעומתו כמו ירח משהו אין סופי ודיברתי איתו מרחוק אך לא יכלתי להביט מחשש שאסתנוור באור הזה. ראיתי רב עם זקן גדול מצד ימין  מבוגר עם הדרת כבוד נתן לי הרגשה טובה התביישתי להסתכל עליו הוא ידע הכל עליי לפי המבט שלו. ראיתי בני משפחה נוספים בעיקר נשים מבוגרות סבתות  אני חושב שהיו כנראה הורים של הסבים שלי. 


ט

שוחחתי עם אנשים לא רציתי להיות שם הרגשתי שאני מרחף ולמעשה הבגדים שלי שקופים וגלויים לכולם  הרגשה של אי אפשר להסתיר כלום אין תחפושות הכל פשוט כתוב עליי בצופן קודים רוחניים. סבא שלי היה עם הילה שעוטפת אותו ממש לבנה בוהקת סוג של צלם וככה התרחק ממני ונעלם בתוך החושך. לפתע בוקע מהשום מקום קול והאור קורה לי בשם שלי נוי .... ועוד הפעם נוי.... לפחות 3 פעמים היה לי צמרמורת בכל הגוף ואני יראתי מלהביט כי לא יכלתי להסתכל מרוב הקדושה שיצאה מהמקום הזה. תקשרתי עם האור וראיתי המון מצבים שלא רציתי לחוות אותם. דברים מהילדות, מהנערות, כל מיני מצבים שלא רציתי לראות כי ידעתי איפה טעיתי. היה חבר אחד בלימודים שהיינו נערים וזה
שזכור לי שהייתי בן 14 בכתה ט, בחטיבה שהיו אנשים צוחקים עליו ומלגלגים עליו ואיך זה קשור אלי שאלתי את עצמי? הראו לי את עצמי יושב איתם ושותף להומור השחור והרדוד שלהם לקומיקסים מעליבים וצוחק יחד איתם.

הראו לי כמה זה חמור לשון הרע! הכל בטלפתיה אין שום דיבור פיסי היו סימבולים כמו תפילין,ציצית זה היה מובן לי בצורה ברורה ביותר  חוותי את הכל. 
לפתע הראו לי את עצמי כמו תסריט בהרגשה של חלום צלול נכנס להתקלח בעולם הפיזי שלנו אני נכנס למקלחת  מוריד בגדים פותח את הברז והמים יורדים עליי אני מסתכל על איזור בגופי ופתאום הוא עולה בלהבות האיזור הזה היה קעקוע שעשיתי בגיל ה-18 בתקופת השובבות. אני מנסה לכבות את האש מהקעקוע ולא מצליח מנסה לעשות רוח ולא מצליח מנסה לשים מים ישירות והאש עומדת איתנה ולא נכבית. הרגשתי את החום בתחושה מציאותית ממש.
התביישתי האור ביקש ממני להאיר פנים ולחייך כמה שיותר ולהפיץ טוב בעולם. 
 



י
באור הזה היה המון חמלה ואהבה  זה מציאותי, מציאותי ראיתי דברים קיימים לחלוטין. אין דיבור פיסי הכל רוחני טלפתי הסמלים שראיתי  המחזות  והתחושות הם עצמם הם למעשה הדברים שהייתי צריך לתקן. האור שאל אותי אם אני מבין את שעליי לעשות. השבתי שכן וביקשתי שיתנו לי ללכת משם ושיאפשרו לי לתקן האור הצטמצם והלך ונחלש... לפתע התעוררתי למשמע המוניטור הייתי קפוא בגוף קור כלבים טמפרטורת הגוף צנחה לה. והמכשיר המעקב התחיל לצפצץ הדופק צנח לפחות מ 30 פעימות בדקה. (מתועד).

זה היה סיוט סרט רע , הגוף היה קפוא אמא שלי קראה מהר לאחיות שהגיעו לחדר התחילו לחמם אותי ושמו עליי שמיכות נישארתי ער כל הלילה פחדתי שוב להרדם. בבוקר הדבר הראשון שרציתי זה לחייג לבחור שהיה בשכבה שלי בבית הספר ולבקש ממנו את סליחתו. דיברנו והכל החלפנו זיכרונות ואז  בדרך עקיפה הזכרתי לו את התקופה הלא נעימה שאז הוא ניפגע מאנשים שהיו מרכלים עליו וכו.... הוא צחק לא הבין מה ניסגר איתי ולמה ניזכרתי פתאום לדבר על ימי הילדות מבית הספר. בקיצר רציתי שהוא יגיד לי רק מחול מחול מחול. וכך היה הוא צחק אבל מבחינתי זה לא היה מצחיק. כל כך שמחתי שהוא מחל לי אף על פי שלא עשיתי לו שום דבר אלא בסך הכל היינו שותפים לצחוקים וריכולים עליו. בתוך תוכי ידעתי כמה זה חשוב המחילה ממנו ובשמיים מאוד מקפידים על בין אדם לחברו. הגיע מועד התור למקובל בירושלים התרגשתי הייתי נסער . נכנסנו לחדר שלו וראינו אדם זקן עם תפילין על ראשו . 


יא

לתדהמתי הייתי יכל להשבע שהוא מוכר
לי ושראיתי אותו כבר ואז נזכרתי והייתי בהלם שהוא אותו אדם זקן שראיתי בחלום. אני בטוח שגם הוא מודע לכך.

 ישבתי לידו הוא ביקש את היד שלי והתחיל למלמל כל מיני פסוקים ... צעקתי אמרתי לו שאני רוצה להיות בריא. ביקש מאמא שלי לטבול במקווה בשבילי. והשכל יהיה בסדר. נתנו תרומה נדיבה לישיבה וקיבלנו את ספר הזוהר הקדוש להחזיק בבית לשמירה. היינו מוכנים לעשות הכל רק שהלב יהיה תקין ושאעבור את הצינתור בהצלחה.

הוא ידע המון פרטים עליי טרם התחלנו לספר לו את כל מה שעבר עליי בצבא . הוא מאוד מיוחד . הוא הזדהה עם המצב שלי.  "היה שם סוג של מחדל" אמר הרב ... הכל רק לטובה והביע עמדתו בנושא הצבאי.

עברתי את הצנתור בהצלחה . הצנתור היה מלחיץ ומפחיד ראיתי את הכל זה לא היה בהרדמה כללית פחדתי שאמות ובזה יסתיימו 21 שנות חיי.  חיבקתי את הוריי חששתי מהגרוע מכל.  אלוהים היה איתי ועברתי הכל בשלום. בגיל 24 התחלתי להתאמן לשמור על כושר להקפיד על תזונה נכונה התחלתי להתעניין בדת ובשיעורי תורה. תפילין ,ציצית וכיבוד השבת זה נתן לי בטחון שהיה חסר לי.  נסעתי והכרתי חברים חדשים ביבנה דרך שעורי  תורה בעיקר התחברתי אישית לסגנון ברסלב. התחברתי לעבודת התפילה ועד היום ב"ה אני נוהג  לבקר בקברו של רבן גמליאל ביבנה ולהתפלל  ולבקש רחמים עליי וגם על אחרים.




יב

התחזקתי והתחלתי לבנות אמונה חיבור לבורא עולם.
בהמשך זיכה אותי הבורא להימשך להפצת יהדות וחלוקת דיסקים ועלונים לזיכוי הרבים. הדרך הזו נתנה לי המון שלווה , אור
ובטחון עצמי . חסד ותפילה זה היה המניע לשינוי והמצפן  לשמחה. את ההשראה קיבלתי מהסבא שלי ע"ה ואין לי ספק שהזכות שלי ללכת להתפלל בבית כנסת זה מגיע המון מהזכות שלו. הרצון  שליווה אותי היה להפוך להיות צינור שמשפיע.
במשך הזמן ועם השנים כמעיין שמתגבר ועם ההתפכחות, החיפוש אחרי מידע וצמאון  לרוחניות, החלומות התחילו להשתנות, ההרגשה הכללית, דברים פשוט השתנו. נוצר מצב שהייתי  מרגיש תחושות של חום וקור שמסתובבות סביבי. את הסבא שלי ז"ל הייתי חולם לעיתים תכופות והבנתי שיש קשר ישיר בין המעשים שלי בעולם הזה לבין השפעתם על החלומות בהיבט הרוחני.

אינטואיציה שהתחדדה  וחלומות שמתממשים חפצים בחדר שנעלמים וחוזרים  תחושות של אוויר שזורם גם שהחלונות של החדר סגורים. ממש יכלתי להרגיש נוכחות נוספת איתי ושאני צריך להבין לבד במה שמדובר. התחלתי לחקור לבד קניתי המון ספרים בעיקר ספרים רוחניים וניסתר  וחיפשתי את התשובות לכל השאלות . נוכחתי לגלות ולראות שלמעשה אף רב לא יכל לפתור לי את הבעיות האישיות. לרוב קיבלתי ברכות ועצות אבל למעשה דברים לא זזו לי בחיים הכל היה תקוע.

יג

הדבר היחידי שהחזקתי בו הוא תפילה ישירה לבורא עולם בנוסף המון שיחות בקשות  והתבודדות עם הבורא. הבנתי מהר מאוד שבשביל להגיע להצלחה ולמטרה שלשם כך נוצרתי  אני חייב לעזור לעצמי ואף אחד לא יעשה את העבודה בשבילי ממש אם אין אני לי מי לי? והפתרון חייב להיות אצלי והתשובות לכל השאלות נמצאות בספרייה הקוסמית. 

עם הזמן הכח והנוכחות הזו רק התגברה והייתי יכל ממש לחוש בכפות ידיי סוג של אנרגייה הרגשה של חום כאילו רוח מלטפת אותי . בהתחלה לא ידעתי איך להתמודד עם זה ובטח לא יכלתי לספר להורים או משפחה על התופעות האלה. לכן היה לי יותר קל לספר לאנשי רוח ורבנים גדולים כי הם בעלי הניסיון המרובה. הדבר סיקרן אותי ולא ידעתי מה הפירוש ומה אני אמור לעשות עם זה.
התייעצתי עם מספר אנשי רוח שמלמדים מקצועות דת והוראה בתחום הנפש וגוף האדם שהם בעצמם מתקשרים וייעצו לי ללכת ללמוד את תחום הטיפול בהילינג כי כל הזרמים וההרגשות האלה הם סוג של אנרגייה טיפולית ושמהשמיים מכוונים אותי לייעודי.

הייתי צעיר לא כל כך ידעתי להתמודד עם חוויות המסטיות במיוחד שרב הניסתר על הגלוי וקשה להוכיח לאנשים שאכן יש כוחות שפועלים ביקום. בזכות האמונה התפילה ואהבת הבורא  הבנתי שאין לאן לברוח ואני צריך להפסיק מלהתעלם מתחושותיי וכדאי להתחיל לפסוע צעד קדימה ולתת עזרה לאנשים.



יד

בהתחלה הייתי חש אנשים ורואה אותם כמו ספר פתוח, הייתי מרגיש מה מציק לאדם שלמולי, דברים שהתרחשו זה היה פשוט כמו דה זה וו.... מה שחלמתי ככה התרחש. התחלתי לחקור את השם שלי "נוי" והמהות שלו. בהמשך הוספתי את השם לביא אחרי התייעצות עם חכם .  והאיזון בין השמות נתן לי יציבות בין הרוח לקרקע. התחלתי לברך אנשים בספונטיות. נוצר לי תחביב לשים על אנשים ידיים ופשוט לברך אותם . זה עשה לי טוב לברך אנשים וראיתי שיש באפשרותי לתת מענה לאנשים ואוזן קשבת. החלטתי שאת חיי אני מקדיש לתפילה וחסד וזה מה שעושה לי טוב לנשמה.  דרך כפות ידיי הייתי מתחבר להילה של אדם. חבר היה בא אליי עם שאלה מראה לי תמונה ומבקש ממני שאעזור לו. מסתמן שאני פוגע בול באבחנות שלי היות וזה לא בא ממני ישירות אלא בכח תקשור דרך העין השלישית שטמון בי והמון סיעתה דשמייא. חברים שלי נדהמו ושאלו מאיפה אני יודע? התשובה שלי עד היום היא שזה לא ניתן להסבר פשוט משהו נוסף ש"מכניס לך את המילים לפה. "בשפה פשוטה זה ניקרא "אינטואיציה"  וחיבור לעולם שמעבר.

כיום אני בן 35 לומד במקביל את כל מה שקשור לאנטומיה של הנפש והרגש לזולת. נושאי ההילות משמעותן וצבען מאוד סקרן אותי מה שהביא אותי לאסוף חומרים וללמוד באופן פרטני ולהשכיל.  בנוסף נירשמתי לקורס מיוחד  וספציפי שמתרכז בהילינג קבלי על מנת להרחיב אופקים.



 


יה

אוהב את הבורא ומרגיש כשליח לסייע ולעזור לאחר. משתדל להדליק את הנר לכל אחד שזקוק לו. אני לא קוסם. אני לא רב. אבל אכן הבורא העניק לי מתנה בחסד עליון כפי תיקוני בעולם.
כאן בשבילכם לתת שירות להאיר כמו הנר לאחרים בעיקר דרך תפילה ובקשה לחייך ולתת סיוע דרך כפות ידיי בעזרתו יתברך אני מברך את כולם לבריאות שפע והצלחה בכל הרבדים אמן.


שלכם נוי לביא פוקס

הילר ומתקשר את האור באמצעות התת מודע והעין השלישית. 

בברכת רפואה שלמה 
שפע והצלחה
ולכל עמו ישראל 
אמן

טואול - אתרים באינטרנט